ציון ה-IQ הפך לציון מאוד פופולרי ובמשך שנים רבות אנשים התייחסו אליו
בתור האמצעי היחיד להעריך כישורים.
ואז הגיע חוקר חכם מאוניברסיטת הרווארד בשם הווארד גרדנר,
שהגדיר אינטליגנציה באופן אחר לגמרי מהדרך שבה היא הוגדרה עד כה.
גרדנר טען שכישורים קוגנטיביים הם רק רכיב אחד של האינטליגנציה ושהרבה כישורים
נוספים שהמבחן לא מודד, אבל הם גם צריכים להיכלל במה שאנחנו קוראים לו אינטליגנציה.
בנוסף ליכולות מילוליות ומתמטיות, הוא הוסיף גם יכולות של קואורדינציה גופנית,
שהן גבוהות אצל ספורטאים ורקדנים מוכשרים ויכולות מוזיקליות שאמורות
להיות גבוהות אצל נגנים או מלחינים מוכשרים.
בנוסף, הוא הוסיף גם יכולות בין אישיות ותוך אישיות,
כלומר גם קישורים חברתיים ותפקודים רגשיים.
הוא חילק את האינטליגנציה לשבע יכולות שונות וטען שצריך למדוד
את כולן ובאופן הזה גם אנשים מחוננים בספורט או במוזיקה יחשבו לבעלי אינטילגנציה גבוהה.
למשל, לא ידוע מהו ציון ה-IQ על סמך המבחן של וקסלר,
של מוזיקאים וספורטאים מחוננים כמו מוצרט, הביטלס, מראדונה ומייקל ג'ורדן.
אבל ללא ספק יש להם כישורים יוצאי דופן ואין סיבה להתייחס
אליהם כפחות חשובים מיכולות קוגנטיביות.
הטענה שאינטלגנציה היא מרובה ולא תלויה רק ביכולות קוגנטיביות,
הובילה לתחום חדש שמשך הרבה תשומת לב- הנושא של אינטלגנציה רגשית.
על מנת לחקור אינטליגנציה רגשית,
היה צריך קודם כל להגדיר אותה וזה מה שעשה החוקר ג'ון מאייר.
הוא הגדיר אותה כמורכבת מארבע יכולות ובנה מבחן שבדק את כל אחת מהיכולות האלה.
היכולות הראשונה היא תפיסה והבעה מדוייקת של רגשות.
היכולת השנייה, היכולת לייצר ולגשת לרגשות באופן שמשרת את הקוגניציה.
היכולת השלישית היא היכולת להבין רגשות והיכולת הרביעית היא היכולת לווסת רגשות.
שתי היכולות הראשונות קשורות לאופן שבו אדם חווה רגשות והשתיים
האחרות לאופן שבו הוא מבין ומנהל את הרגשות שלו.
על סמך זה הוא יצר יחד עם החוקרים סלוביי וקרוסו,
את המבחן הראשון למדידת אינטליגנציה רגשית שנקרא,
The Mayer Salovey-Caruso Emotional Intelligence Test.
המבחן כולל מספר של מטלות או שאלות שמודדות את כל אחד ממרכיבי האינטליגנציה הרגשית.
למשל, כדי למדוד יכולת תפיסה של רגשות, מראים בשלב הראשון לנבדק תמונות של פנים
שמביעות רגשות שונים, ועליו לציין מה הרגש שהפנים מביעות.
בשלב השני מציגים סיטואציה מורכבת מבחינה רגשית ושואלים את הנבדק
איזה רגש יכול לעזור בסיטואציה.
הנה דוגמה לסיטואציה כזאת, נסו לחשוב בעצמכם,
בפעם הראשונה שפוגשים את ההורים של בן זוג מה הרגש שעשוי
להועיל אם תרגישו: לחץ, הפתעה, שמחה?
על מנת למדוד יכולת לנהל ולהבין רגשות,
מציגים סיטואציה שעלולה לעורר רגש מסויים אצל אדם אחר, כמו למשל מבוכה או אשמה,
ושואלים את הנבדק איזה רגש אמור להתעורר בסיטואציה הזאת.
למשל, תום היה מאוד לחוץ בעבודה ואז הבוס שלו ביקש ממנו לבצע מטלה נוספת.
מה הוא ירגיש?
נדהם, מדוכא, מתבייש, נבוך, עצבני.
מה אתם הייתם משיבים?
לבסוף, על מנת להבין יכולת ויסות רגשות אפשר לשאול
שאלה כמו: דבי חזרה עכשיו מחופשה, מה מהפעולות הבאות שתעשה תעזור לה
להמשיך להרגיש רגועה ומרוצה כפי שהייתה בזמן החופשה?
תשובות אפשריות לסיטואציה הם למשל: להכין רשימה של דברים שעליה לעשות בבית,
לחשוב לאן לסוע בחופשה הבאה, להתעלם מההרגשה הטובה מכיוון שגם ככה היא לא תימשך.
איך אפשר לדעת האם המבחן למדידת אינטליגנציה רגשית שפיתחו מאייר
ושותפיו הוא מבחן טוב לבדיקת אינטליגנציה רגשית?
על מנת לבדוק האם המבחן שהם פיתחו אכן בודק אינטליגנציה רגשית,
הם בדקו את המהימנות ואת התוקף שלו.
הם מצאו שהמהימנות של המבחן הייתה גבוהה,
כלומר אנשים שעושים את המבחן מקבלים בו ציון קבוע.
בנוסף הם מצאו שהוא קשור למדדים אחרים שבודקים יכולת של תפיסת רגשות או
הבנת רגשות, כלומר הוא מודד את מה שהוא אמור למדוד.
אחת השאלות שנשאלת בנוגע למבחן האינטליגנציה הרגשית,
הוא האם באמת יש תשובה נכונה לכל אחת מהשאלות.
במבחנים שבודקים אינטליגנציה קוגנטיבית יש תשובות נכונות אובייקטיביות,
אבל האם אפשר לקבוע באופן אובייקטיבי מהו הרגש הנכון להרגיש בסיטואציה מסויימת?
על מנת לבדוק את הנכונות של התשובות, נעשו שתי בדיקות,
אחת היא לבדוק מהי התשובה שבוחרים מרבית האנשים,
כלומר במקרה הזה מה שקובע את התשובה הנכונה, הוא הרוב.
בדיקה שנייה שנעשתה, היא לבקש מאנשים שתחום המחקר שלהם הוא הבנה וויסות רגשי, לענות על
השאלות ונמצא שהתשובות שהם נתנו היו במתאם מאוד גבוה עם התשובות שנתנו רוב האנשים.
מתוך כך ניתן תוקף לתשובות של השאלות השונות.
כמובן שזו דרך לא מספקת כמו האופן שבו נקבעים ביצועים ביכולות קוגנטיביות,
אבל זה תחום חקר הרגש,
אין בו תשובות אובייקטיביות והוא נבחן על סמך נורמות והדעה הרווחת.
דרכים אחרות שקיימות למדידת אינטליגנציה רגשית,
הם באמצעות דיווח עצמי על ידי שאלונים.
שאלונים מסוג זה כוללים פריטים שמאפיינים אינטליגנציה רגשית גבוהה,
כמו למשל, "להביע רגשות במילים זו לא בעיה עבורי.
אני מתמודד עם אנשים בצורה אפקטיבית.
"אני בדרך כלל מצליח להשפיע על הדרך שאנשים מרגישים".
לעומתם, כולל השאלון פרטים מהקצה השני של הסקאלה, כמו: "אני מתקשה לשלוט ברגשותיי.
"אני נוטה לשנות את דעותיי לעיתים דחופות.
פעמים רבות אני לא מצליח להבין איזה רגש אני חווה".
אלו הם היגדים המתארים התנהגות שאנשים בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה
יסמנו כלא מתארות אותם.
בעוד שקיים קשר בין ציונים במבחן האינטליגנציה הרגשית שפיתחו מאייר ושותפיו,
לציונים בשאלונים אלה, הם לא מודדים בדיוק את אותו הדבר.
השאלונים הרבה יותר מושפעים מהאופן שבו האדם תופס את עצמו כבעל יכולת הבנה
או ויסות רגשי, מאשר מבחן שכולל מטלות שונות שקשורות ליכולת הזאת.
הרבה מאוד ספרים לקהל הרחב נכתבו על אינטליגנציה רגשית,
מכיוון שהנושא הפך למעין סמן להצלחה בחיים.
אם בעבר חשבו שרק אנשים שמקבלים ציונים גבוהים במבחני ה-IQ יצליחו בחיים,
באו פסיכולוגיים שטענו שאינטליגנציה רגשית יותר חשובה להצלחה בחיים.
אולי בגלל שיש לנו תחושה שיש לנו יותר יכולת לשנות ולשפר את האינטליגנציה הרגשית שלנו
לעומת האינטליגנציה הקוגנטיבית, הספרים הפופולריים שנכתבו בנושא הפכו לרבי מכר.
אבל מה מראים הנתונים?
לאילו יכולות יש קשר לאינטליגנציה רגשית ולאילו לא?
נמצא למשל שלאינטליגנציה רגשית יש קשר עם הצלחה בלימודים,
מעבר למה שמנבא ציון במבחן אינטליגנציה קוגנטיבית.
כלומר, אנשים שיש להם יכולת קוגנטיבית דומה,
למי מהם שיש ציון גבוה יותר באינטליגנציה רגשית, יהיו לו ציונים גבוהים יותר.
נמצא גם שציון נמוך באינטליגנציה רגשית מנבא התנהגות אלימה ושימוש בסמים.
בנוסף, אנשים עם ציונים גבוהים באינטליגנציה רגשית הם אנשים שיש
להם מערכות יחסים טובות יותר עם אנשים אחרים ומוערכים יותר על ידי אחרים.
נמצא גם שאנשים עם אינטליגנציה רגשית גבוהה, מתנהלים טוב יותר במצבי לחץ.
מה לגבי הקשר בין אינטליגנציה רגשית והצלחה בחיים?
כמו שנטען למשל בספרים הפופולריים.
זוהי שאלה מעוקבת, כי קודם כל יש צורך להגדיר מהי הצלחה בחיים.
האם מדובר בהצלחה בקריירה, בחיים האישיים, בזוגיות או בהורות?
מדובר במדדים מאוד מורכבים ולא פשוט לענות עליהן ולכן במדע מאוד
נזהרים מלצאת בהכרזות כלליות בנוגע לקשר בין יכולת פסיכולוגית כלשהי,
להצלחה בחיים ובודקים כל דבר לגופו של עניין.
מאייר הרגיש מאוד מתוסכל ממה שהספרות הפופולרית עוללה
למושג האינטליגנציה הרגשית אותו הגה.
לאור ההצלחה של הספרות הפופולרית בנוגע לאינטליגנציה רגשית,
כתב מאייר מאמר שנקרא "אינטליגנציה רגשית: פסיכולוגיה מדעית או פופולרית?".
במאמר זה הוא כתב, "אני מזמין "חוקרים ומטפלים רציניים להבחין בין הגישה
המדעית לגישה הפופולרית "ולהכיר את שנעשה בשדה המחקר הצעיר של אינטליגנציה רגשית".
מה שזה בעצם אומר, זה שעל מנת באמת להבין את המושג המורכב של אינטליגנציה רגשית,
יש צורך לבדוק את הדברים כפי שהם כתובים במאמר מדעי,
גם אם הוא עלול להיות טכני ומשעמם, במקום ספר פופולרי רב מכר.
לסיכום, למדנו כמה דברים חשובים על אינטליגנציה וגם על מדע,
קודם כל ראינו שכדי למדוד אינטליגנציה אנחנו צריכים להגדיר אותה נכון.
ראינו דרכים שונות שבהם היא הוגדרה ונמדדה ב-100 השנים האחרונות.
כיום המבחן המקובל למדידת אינטליגנציה הוא עדיין גירסה מעודכנת למבחן
שפיתח וקסלר בשנות ה-50, שמאפשר לנו למדוד את ציון המשכל, IQ, של כל אחד מאיתנו.
עם זאת, יש היום עיסוק רב בתחום הפסיכולוגיה המדעית גם בניסיון להבין סוגים
נוספים של אינטליגנציה, כמו למשל האינטליגנציה הרגשית שמאפשרת להבין
התנהגויות נוספות שהאינטליגנציה הקוגנטיבית בלבד לא
מצליחה להסביר.