פנים רבות למשה, משה הוא גם משורר.
הנה שירת הים היא יצירתו הגדולה הראשונה, >> ועוד יופיעו שירות נוספות
בספר דברים.>> שירות נוספות.
אז בוא נאמר תחילה משהו על משה המשורר ועל שירת הים.
ושוב, נחזור אחורנית בזמן אל יוסף בן מתתיהו המספר.
"כיוון שנמלטו ככה מהסכנה, וראו נוסף על כך "שנענשו האויבים
באופן שלא נענשו אחרים בכל קורות האדם מקדם, "שרו ושמחו כל הלילה.
ומשה חיבר מזמור שבח והודיה לאלוהים על חסדו, "והוא כתוב בחרוזי הכסמטרון".
>> פנטסטי.
כלומר, משה ידע את חוקי המשקל של השירה היוונית הקלאסית,
כן, כיוון שכותבים ביוונית לקהל קורא יווני,
אז ראוי להציג את משה כמשורר יווני, לכל עניין.
>> וזה ברור, שוב, אתה זוכר מה מגמותיו של יוסף בן מתתיהו,
מי הקהל שלו, לא פלא שגם שירת הים הפכה לפעמים לשירה במשקל יווני מסוים.
>> כלומר משה לא רק שר את המזמור אלא הוא קודם כל גם חיבר אותו.
>> חיבר אותו במקצב הראוי למשורר יווני מכובד.
המדרש מדגיש נקודה אחרת, "מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם
ועד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם "שאמר שירה לקדוש ברוך הוא אלא ישראל.
ברא האדם הראשון לא אמר שירה, "הציל אברהם מכבשן האש",
זה הסיפור הידוע על אברהם הצעיר שהושלך לכבשן האש בגלל אמונתו,
והציל אותו "מן המלכים", מלחמת המלכים, "ולא אמר שירה.
וכן יצחק", הציל אותו "מן המאכלת", סיפור העקדה, "לא אמר שירה.
"וכן יעקב" הציל אותו "מן המלאך", >> שעמו הוא נאבק.
>> נאבק בלילה "ומעשיו" אחיו, "ומאנשי שכם, ולא אמר שירה.
"כיוון שבאו ישראל לים ונקרע להם,
מיד אמרו שירה לפני הקדוש ברוך הוא שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל".
גדולתה של השירה שהיא גם השירה הראשונה בהיסטוריה המקראית,
לפחות לפי הקטע הזה, נשאיר את שירת למך וכולי, אבל זו לא הנקודה.
וזו השירה בהא הידיעה הקרויה גם כשירת הים.
>> אבל יש פה אמירה מאוד מאוד נכונה, כלומר זה,כמו שאמרת, זה האירוע המכונן.
זה הנס הגדול ביותר בפרשת יציאת מצרים,
ולכן היא הפרשה הראויה לשירה, וכאן מופיעה השירה הראשונה.
>> בשירה ערוכה ומפוארת.
איך בדיוק נאמרה השירה.
זה מעניין.
יש מחלוקת בתלמוד הירושלמי, כדי להבין את הביצוע של השירה.
ורבי עקיבא ורבי אליעזר מביאים שתי דעות שונות.
"דרש רבי עקיבא", אגב, ב-ה', כי זה טקסט ארץ ישראלי.
"אז ישיר משה ובני ישראל".
איך הייתה חלוקה בין משה לבני ישראל?
זה דומה לילד קטן, "שהוא מקרא את ההלל בבית הספר".
קורא לפני חבריו את ההלל בבית הספר.
מדובר פה על ילדים שאינם יודעים את השירה, את ההלל,
שזה מזמורים בספר תהילים, ואלה "עונים אחריו על כל דבר ודבר".
כלומר כל פסוק שהוא אומר, הם חוזרים אחריו.
"משה אמר אשירה, והם עונים אחריו אשירה.
"משה אמר" בפסוק הבא "עזי בעזרת יה", והקהל אומר "עוזי בעזרת יה".
כלומר משה לימד את הקהל את השירה, אגב אמירתה.
על כל משפט או כל פסוק שהוא אמר, העם חזר אחריו.
לדעתו של "רבי אליעזר, בנו של רבי יוסי הגלילי", לא,
בדומה לאדם גדול בבית הכנסת כלומר לציבור מבוגרים, "שהוא מקרא את ההלל בבית הכנסת,
"והם עונים אחריו דבר ראשון", או בעברית שלנו בפזמון חוזר.
"משה אמר אשירה והם עונים אשירה.
"משה אמר" פסוק שני "עזי בעזרת יה והם עונים אחריו אשירה".>> לכל אורך השירה
הם עונים באשירה.>> לכל פסוק ופסוק, זה כמו כי לעולם חסדו.
>> כן כן, בדיוק.
>> חזרה על אותו פזמון חוזר, זה שתי מחלוקות מעניינות לגבי התפקיד של משה ובני ישראל.
בכל מקרה משה הוא המחבר, הוא זה שמציג את זה בפני הקהל,
השאלה כאן היא מה תפקידו של הקהל, האם חוזרים משפט
אחריו או רק על פזמון חוזר, 'אשירה לאדוני כי גאה גאה'.
זה המזמור שלפנינו, הנה.
"אז ישיר משה "ובני ישראל את השירה הזאת לאדוני,
ויאמרו לאמור "אשירה לאדוני כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים.
עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה זה אלי ואנוהו, אלהי אבי וארוממנהו".
אבל משהו במזמור קצת הטריד אותי.
אם משה שר אותו, משהו בהמשך המזמור לא מסתדר לי כל כך.>> כן,
שירת הים איננה עוצרת בקריעת הים, אלא נמשכת והולכת,
ומתארת את ההיסטוריה כפי שהיא תוסיף להתרחש.
"נחית בחסדך עם זו גאלת, "נהלת בעזך אל נווה קודשך".
>> נווה קודשך זו ארץ ישראל.
>> ארץ ישראל, ובעצם גם המקדש בסופו של דבר כפי שעוד נראה.
"שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת".
כלומר העמים שמסביב יראים מפני בני ישראל ההולכים וקרבים,
"אז נבהלו אלופי אדום, אילי מואב יאחזמו רעד, נמוגו כל יושבי כנען.
"תיפול עליהם אימתה ופחד, בגדול זרועך ידמו כאבן
"עד יעבור עמך אדוני, עד יעבור עם זו קנית.
"תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך "פעלת אדוני, מקדש אדוני כוננו ידיך.
"אדוני ימלוך לעולם ועד".
כלומר אנחנו כאן כבר מדברים בכיבוש, ומדברים בהתנחלות,
ומדברים בבניין המקדש בירושלים.
כן, כך שלפחות עד ימי שלמה אנחנו מגיעים כאן.
אז אם מישהו רוצה כמובן, והמסורת שרוצה לראות בכך שירו של משה,
והרי כך נאמר בראשית הפרק הרי זו נבואה של משה,
וכיוון שמשה הגדול שבנביאים, אדון הנביאים, מה קושי יש בכך, לכאורה?
>> ואנחנו נדבר עוד על נבואתו של משה, אבל רק נזכיר,
שהעובדה היא ששירת הים מזכירה את הפחד שנפל על כל האומות בא לידי
ביטוי שוב בדבריה של אותה רחב.>> נהדר, ותאמר רחב, כן,
שוב אומרת למרגלי יהושע ביהושע פרק ב', "ותאמר אל האנשים,
ידעתי כי נתן אדוני לכם את הארץ וכי נפלה "אימתכם עלינו,
וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם".
והרי אתם מזהים כאן ממש ציטוט משירת הים, כן,
'נמוגו 'כל יושבי כנען, תיפול עליהם אימתה ופחד'.
כן, שוב ללמדנו, זו רחב ידעה את שירת הים,
מדוע למדנו ביריחו בכיתה ג' את שירת הים, מדוע אתה יהושע לא ידעת,
לא זכרת את שירת הים ושלחת מרגלים לכאן שלא לצורך.
>> שוב, אני מאוד מצטער שלא נוכל להאריך בשירת הים עצמה.
כי זה ראוי ניתוח ספרותי ולשוני סגנוני, אבל בכל זאת בוא נאמר עוד משהו על שירת
הים כי מעמדה הוא מעמד מאוד מיוחד,>> במסורת מכאן ואילך.>> מהרבה מאוד אספקטים.
כגון למשל, דבריו של רבי שילא איש כפר תמרתא.
כל השירות כולן, שירת הים, שירת אבינו, שירת דבורה,
נכתבות אריח על גבי לבנה ולבנה על גבי אריח,
ואני אומר את זה למי שיבדוק את שירת הים בטקסטים מקראיים,
גם כתבי יד וגם דפוסים ויראה ששירת הים כתובה בדרך הזו,
כאשר שורה אחת במרכז עם שתי מילים משני הצדדים, שורה שניה המרכז ריקני,
ומשני הצדדים דברים כתובים, זה נקרא אריח על גבי לבנה ולבנה על גבי אריח,
מצביע על חשיבותה של אותה שירה בניגוד לטקסט המקראי שהוא מודפס בדרך אחרת.
ובכלל, לשירה הזאת יש תפקיד מאוד מעניין, בכל מיני הקשרים.
אתה אומר היום הרבה "נהדר", ואני שמח לשמוע שאתה אומר "נהדר".
ההקשר שלנו זה סיפור החזרת הארון.
לאחר שנשבה בידי הפלשתים בתקופת עלי ושמואל.
נכון?
ושם הפלשתים שמו את הארון על עגלה, רתמו לה פרות ואמרו 'נראה לאן הדרך תוליך',
והפרות, >> אם הפרות תישארנה בדרכן זאת אומרת שאכן
נס הדבר ואלוהים כיוון את הדברים, ואם תשובנה למקומן,
למקום שהעגלים נותרו מאחורי הפרות ותשובנה לאחוריהן להיניק אותם,
הרי שאך מקרה היה לנו, כל המגיפה שהייתה,
לא הייתה מעשה אלוהים אלא דרך המקרה, וכמובן שהפרות מישירות לכת, והנס היה נס,
והנס הוא מעשה אלוהים.>> אבל המדרש עוסק במילה 'וישרנה הפרות', מביא שלושה פירושים.
"וישרנה הפרות בדרך על דרך בית שמש במסילה אחת הלכו הלוך וגעו".
פירוש ראשון 'מהלכות בישרות'.
הלכו בדרך ישרה, >> שזה הפשט.>> הפשט,
ישירות לכיוון החזרת הארון לעם ישראל.
"הפכו", פירוש שני, "הפכו פניהם כלפי ארון ואמרו שירה".
הפרות ...>> אל תקרב וישרנה אלא ותשרנה.
>> הפרות שרות.
איזו שירה אמרו?
"רבי מאיר אומר שירת הים אמרו".
מה הראיה שלו?
"נאמר כאן בפרות 'הלכו הלוך וגעו' "ונאמר שם בשירת הים כי
'גאה גאה.'"- ו-א' ו-ע' ביני ובינך מהו?
בתקופה ההיא לא הבדילו בהגייה בין א' או ע', כמו שהרבה מן הישראלים היום אינם מבחינים,
כך שהפרות שרו את שירת הים, ללמדך על חשיבותה של השירה הזאת.
>> האם יש פה איזה גילוי של הומור של חז"ל או שהם רציניים ממש כשהם אומרים את הדברים
האלה?>> אתה יודע מה, נער הייתי וגם זקנתי, ועדיין לא הגעתי למסקנה
מתי הדברים נאמרים בחיוך או בחצי חיוך, ומתי ברצינות גמורה, אינני יודע.
"רבי יוחנן אמר" דבר אחר, שרו את "שירו לשם שיר חדש".
רבי אליעזר אמר שרו מזמור "הודו להשם קראו בשמו.
רבנן אמרו השם מלך תגל הארץ".
כל אחד עם התשובה שלו,>> היה להם נושא מאוד מאוד רציני לדון בו.>> מה שרו הפרות,
מה שרו הפרות אבל מישהו בשם אליהו, חיבר שירה נפלאה.
"רומי השיטה התנופפי ברוב הדרך, "המחושקת ברקמי זהב,
המהוללה בדביר ארמון, המעולפת מבין שני כרובים", ננסה לבאר את זה.
השיטה זה ארון שעשוי מעצי שיטים.
רומי זה התרוממי, התנשאי.
התנשא הארון, התנופף ברוב הדרכה>> לא התנופך זה התרומם
>> התרומם.
מחושקת ברקמי זהב.
מצופה ברקמי זהב.
יושבת בדביר הארמון בהלל גדול והיא מעולפת,
כלומר מצופה, מצופה מבין 2 הכרובים.
ועל זה אומר רבי שמואל בר נחמן: "כמה יגיעות יגע בן עמרם עד שלימד שירה ללויים.
ואתם הפרות אומרות שירה מאליכם?
יישר חילכם" >> כן ותישרנה הפרות,
>> יישר חילכם ופה גם ביטוי הידוע יישר כוח,
שאומרים לא פעם לאנשים, או יישר חילך, זה לשבח אותו
>> אבל כאן זה נאמר לפרות,
זה נהדר!>> אבל גם הפרות הם חלק מיצורי העולם וגם הן שרות את השירה האלוהית.
נדמה לי, לפחות בשביל חלק גדול מהמאזינים והצופים בנו, שירת הים היא עוד חלק מרכזי של
עולם התפילה ובית הכנסת אבל בוא נאמר משהו במהירות, רק לתפקיד המרכזי שיש לטקסט הזה,
אף שפה אנחנו זונחים לרגע את הסיפור המקראי >> 'iii' את חיים משה.
>> אז ראשית בואו נזכור, שכבר התלמוד הבבלי, מסכת מגילה מלמד שביום טוב אחרון של פסח,
כלומר בשביעי של פסח קורין 'ויהי בשלח', בבית הכנסת קריאת התורה היא 'ויהי בשלח',
משום שעל פי המסורת קריאת ים סוף היתה בשביעי של פסח ולכבוד זאת קוראים את
פרשת 'ויהי ושלח', כולל שירת הים בחג אחרון של פסח.
שביעי של פסח.
אבל יש מסורת נוספת בתלמוד הבבלי, ראש השנה, שבכל שבת ושבת,
בתפילת מנחה, הלוויים בבית המקדש, מה היו אומרים?
אמר רבי יוחנן: שבת אחת "אז ישירו משה ובני ישראל שבת שנייה החל מ'מי כמוך באלים',
שבת של שוב 'אז ישיר,' כלומר הם חילקו את שירת הים ובשבת במינחה אחר הצהריים,
מכל קטעי המקרא האפשריים, לא מזמורי תהילים ולא שירה אחרת,
אלא דף שירת הים, שוב ללמדנו על המעמד המרכזי של הטקסט הליטורגי הזה.
יש לו ביטוי מעניין נוסף בעולם הקדום.
היום ובאי בית הכנסת יודעים זאת, כל מי שעולה לתורה מברך לפני הקריאה
ואחרי הקריאה ואז אם יש 7 קוראים יש 14 ברכות, כל קורא מברך לפני ואחרי.
אבל בזמנו, רק הקורא הראשון בירך לפני הקריאה ורק הקורא האחרון בירך לאחר הקריאה,
כלומר במהלך קריאת התורה, גם אם 7 אנשים קראו אותה,
רק הראשון בירך ברכה אחת והאחרון ברכה אחת וכל אלו שבאמצע לא בירכו בכלל.
פרט, למה שאומרת מסכת סופרים,
חיבור משיחי ימיהם של חז"ל: "כל השירות טעונות ברכה לפניהן ולאחריהן",
כלומר בשירת הים אם באו לקרוא אותה, לא משנה אם זה הקורא ה-1 ה-2 או ה-3,
בירכו לפניה ולאחריה והדבר הנשאל לר' סימון: "האם זה כך?
ואמר להם ר' סימון, בשם ר' יהושוע בן לוי: "אין לך טעון ברכה לפניו או לאחוריו" היינו,
אין לך שום טקסט שמחייב ברכות פה ושם, אלא שירת הים ועשרת הדברות,
שעוד נעסוק בהם וקללות שבתורת כהנים, זה מעניין, הפרק האחרון,
או לפני אחרון של 'ויקרא' והקללות שבמשני תורה, דברים כ"ח.
בכל מקום שירת הים יש לה ייחוד שהקורא אותה בתורה בירך לפניה וכמו עשרת הדברות.
ואם ישאל השואל: 'הרי כולנו יודעים שבכל סידור תפילה יש שירת ים, בוקר בוקר נאמרת
שירת הים, יום יום, מסתבר שזה מענין מנהג מאוד מאוחר שמעיד עליו מחזור ויטרי,
ש-'iii' בידי אחד מתלמידיו של רש"י, אנחנו כבר בצרפת של המאה ה-11-12
ושם אומר מחזור ויטרי "דעו כי שירת הים היה מנהגינו.
מנהג כל קהל רומא.
(איטלקים).
הוא מנהג כל קהילות אשר סביבתינו, (הצרפתים).
הוא מנהג כל קהילות אשר בספרד מיום גלות ירושלים ועד עתה,
לאמרה כל השנה כולה בכל יום ויום...
ומנהג אבותינו תורה היא..." מהדברים ברור שהוא מנסה לשכנע שהטקסט,
שזה מנהג מאוד מאוד קדום.
גם האיטלקים וגם האשכנזים וגם אנשי ספרד אבל זה הבסיס עד היום הזה שבכל
סידור תפילה בוקר, בוקר, שבת, חג, יום חול, קוראים את שירת הים.
וגם הרמב"ם במצרים,
במאה ה-12 מלמד אותנו שיש מקומות, >> אבל כי יש
מקומות>> יש מקומות שנהגו לקרות בהם כל יום את שירת הים.
יש מקומות שקורין שירת האזינו, שירתו אחרת של משה ויש יחידים,
בודדים שקוראים את 2 השירות, הכל לפי המנהג היום זה
הפך למנהג קבוע שירת הים נקראת בכל יום, לכל המתפללים כולם.
ומגדיל לעשות ספר המיסטי 'הזוהר'
שגם קובע בארמית: כל בר נש דאבהמר שירתא דא בכל יומא,
כל אדם שאומר שירה זו, שירת הים, בכל יום ומכוון בה ואומר
אותה מתוך כוונה זכי למימרא לזמנא דאתי.
זוכה לומר אותה גם לעתיד לבוא.
תהיה לו תחיית מתים והוא יזכה לשיר אותה גם לעתיד לבוא.
הנה עצה טובה למי שרוצה לזכות בעתיד מעולה, לומר את שירת הים בכל יום ויום.
>> תודה על העצה.>> כן, אבל כדי שלא תהיה עצה טובה בלבד מסתבר שגם מעצבי הסידור
שילבו אותה בתוך התפילה ונסיים ב-2 קטעים מסידור התפילה זה נוסח ספרד של האשכנזים.
דברים דומים בקהילות אחרות, שלאחר קריאת שמע של שחרית, דבר שנאמר בכל יום ויום,
גם בחגים כמובן וכולי, נאמר בין השאר בדברי התודה לאלוהים "ממצרים
גאלתנו השם אלוהינו, מבית עבדים פדיתנו, כל בכוריהם
הרגת ובכורך ישראל "גאלת וים סוף להם בקעת, >> זה מין דיינו שכזה.
>> ההזכרה היומית "וזדים", שזה המצרים, "טיבעת "וידידים" בני ישראל,
"העברת, ויכסו מים צריהם, אחד מהם לא נותר...
ואז "תהילות לאל עליון גואלם, ברוך הוא ומבורך,
"משה ובני ישראל לך ענו שירה בשמחה רבה ואמרו כולם: 'מי כמוכה באלים ה',
מי כמוך נאדר בקודש "נורא תהילות עושה פלא',
שירה חדשה שבחו גאולים לשמך הגדול על שפת הים "יחד כולם הודו והמליכו
ואמרו: 'השם ימלוך לעולם ועד...'" שים לב זה נאמר בתפילה היומית.
יום יום בבוקר ובאופן דומה גם יום יום בערב,
אחרי קריאת שמע של הערב: "המעביר בניו בין גזרי ים סוף",
גוזר ים סוף, "את רודפיהם ואת שונאיהם בתהומות טבע "וראו בניו
גבורתו שבחו והודו לשמו ומלכותו ברצון קיבלו עליהם משה ובני
ישראל לך ענו שירה "בשמחה רבה ואמרו כולם: 'מי', שוב המשפט הידוע,
'מי כמוכה "באלים ה', מי כמוכה נאדר בקודש נורא תהילות, עושה פלא'.
"מלכותך ראו בניך, בוקע ים לפני משה", בוקע ים לפני משה,
לא משה בקע את הים, "זה אלי ענו ואמרו 'השם ימלוך לעולם ועד'".
חשיבותה של השירה עם כך הוא בליטורגיה, בשל חג הפסח ובליטורגיה
היומית והזכרתה בתפילות היומיות, משה רבינו היה משורר עם הצלחה גדולה
מאוד לאורך כל הדורות לכולם.>> למרות שדויד השאיר לנו הרבה יותר שירות בכל זאת דווקא
שירתו של משה מן התורה היא שהופכת לשירה היומיומית.>> אתה תסיים בעצב הגדול.
>> ואחרי כל השפע האדיר הזה של נס ופלא -תלונות, תלונות, תלונות...
ועל כך בפעם הבאה.>> ולמעשה כדי לבאר אותך נעבור כעת להמשך ההסטוריה.
סיפורי ספר שמות, במדבר שבהם עם ישראל הוא למעשה עם של מתלוננים באמת
החידה היא איך אפשר היה לאחר כל השפע האדיר הזה של פלאות לחזור להיות לעם של קוטרים.
אנחנו נראה את הדברים האלו בהמשך אבל בוא לא נשכח שעניינו כאן שוב דמותו של משה
ש"אחד היה משה ופנים רבות לו".
[אין_אודיו]